דף הבית  >  מרכז ידע  >  תקשורת וקונפליקטים >עסק משפחתי: אין לי שפה משותפת

עסק משפחתי: אין לי שפה משותפת

עם הבן שלי

אחת השאלות המרכזיות שנשאלת בדרך כלל על ידי אבות היא:

האם אפשר לעבוד ביחד בעסק כשאין לי שפה משותפת עם הבן שלי? 

 

זו שאלה טובה כי כשאין שיח ושפה משותפים בין אנשים, ובמיוחד בין בני משפחה, יש בעיקר חוסר אונים. 

לפעמים כשאין שיח ושפה משותפים אפילו ההבנות הבסיסיות ביותר לא קיימות כמו:

לומר "בוקר טוב" בבוקר,

לשוחח על הקשיים עם לקוח מסויים,

לחתוך באמצע היום הביתה בלי לעדכן,

ועוד דומים לאלו.

 

אני בנקודה זו מציעה לבחון את משמעות הדברים לעומקם כדי לראות האם באמת ניתן ואפשר לעשות.

 

האין לי שפה משותפת יכול להגיע בהרבה "עטיפות" בעסק משפחתי:

חוסר ידיעה מה הוא באמת עושה ביום-יום ללא יכולת לשאול,

רגעים של כעס והתפרצות על דברים שוטפים בעסק,

ידיעה שכל שיחת טלפון או ישיבה מסתיימות בטריקת דלת,

אי עשיה מתוך שמחה והתלהבות,

חוסר מוטיבציה לעבוד,

אני בטוחה שיש עוד הרבה דוגמאות לכך ואלו רק מקצתם.

 

אנחנו, כבני אדם, אוהבים להסביר את מה שקורה לנו בחיים כדי להניח את הדעת, כדי שהדברים יסתדרו ולא יהיו מבולגנים לנו בראש, כמו מחפשים כותרת למה שקרה.

 

לפעמים נקרא לחוסר התקשורת בשם פער הדורות או הבדלי אישיות. נסביר שהוא עקשן ולא מבין ורק גורם לבעיות ובלגנים בעסק. נקרא לזה פינוק ולא יוצלח אבל בסופו של דבר זה הבן שלך שאיתו אתה צריך לעבוד בעסק וזה לא פשוט.

למי שמסתכל מהצד, הפתרון המיידי והטריוויאלי הוא להעמיד את הבן במקומו, להסביר את ההיררכיה, התנאים, והדרישות לתפקיד, ואם לא מתאים אז הדרך החוצה ברורה.

 

רק מי שמנהל עסק משפחתי יודע שהלוואי וכך אכן הדברים היו מתנהלים.

 

זה קצת יותר מורכב ומסובך מעסק רגיל, ולפטר בן משפחה אם לא קיים את התנאים אינו דבר של מה בכך.

 

גבולות המשפחה הם לא נוקשים כמו גבולות של עסק, עובד אפשר לפטר אבל את הבן שלך קצת קשה יותר.

למה בעסקים משפחתיים זה עובד אחרת?

1. כי הילד שלך הוא דם מדמך, ההמשכיות שלך, והיית רוצה לעזור לו למצוא את מקומו גם במצבים של חוסר הסכמה.

2. כי בסופו של דבר אנחנו נפגשים עם הילדים בארוחות שישי או בחגים, וגם רוצים לראות את הנכדים, וכל חוסר הסכמה ומתח ביחסים יכול להוביל בסופו של דבר לכדי ניתוק קשרים.

3. כי לא בהכרח ה"בעיה" היא בילד. בסופו של דבר יחסים בין שניים הוא משחק של שניהם ולא רק של אחד מהם ולכן צריך לבחון את כל התמונה.

אל לנו לשכוח כי קיים רצון של שני הצדדים לנהל עסק, והעסק כפי שהוא מנוהל כיום הוא בדרך כלל רחוק ממימוש הפוטנציאל שלו.

 

אז מה בכל זאת אפשר לעשות?

 

להקשיב ולא להגיב

בזמן שאנחנו מנהלים שיחה עם מישהו אחר, קורה בדרך כלל דבר מעט מוזר. אנחנו אומרים את אשר על ליבנו, אבל כאשר מגיע הצד השני לדבר, אנחנו לא עסוקים להקשיב, הקשבה אמיתית, אלא מתכננים בראש את התשובה שנכין לו.  כך יוצא בעצם שלא מתנהלת שיחה אמיתית וכנה, אלא זירת התגוששות, רק בלי במה, מגבות, מאמנים וחבלים.

 

ה"זירה" היא מקום שאנחנו רגילים אליה. טוענים נגדי משהו, מטיחים בפני אשמה, אני מרגיש מאוים ותוקף.

 

בפועל, אם רק לרגע נסתכל ונביט, נבין דבר נוסף, נבין שאנחנו לא באמת בסכנה קיומית, המעמד שלנו לא יגרע אם לא נגיב מהר.

 

אנחנו יכולים להגיב באמירה ש"נחשוב על הדברים".

אז מה אפשר לעשות כשהבן שלנו מדבר? להקשיב.

 

מה זאת אומרת? לראות מה הוא מנסה לומר מעבר למה שהוא אומר בפשט של הדברים.

האם הוא אומר "קשה לי"?

האם הוא אומר "אני זקוק לעזרה"?

האם הוא אומר "אני מרגיש לא שווה"?

רק אחרי שנקשיב ונצליח לזהות את המסר נוכל לתת תשובה מניחה את הדעת.

משולש של יחסים

אדם מתוך המשפחה או מתוך העסק יכול לשפוך המון אור על טיב היחסים בין שני אנשים אחרים.

 

כשאנחנו בלהט הויכוח, או הפוך, בתוך השגרה היומיומית, קשה לנו לראות את הדברים מבעד למה שקורה כאן ועכשיו. קשה לנו כבני אדם להחזיק בו זמנית שני כובעים: את הכובע שלי ואת הכובע של מי שמביט מהצד ורואה זויות אחרת של המציאות, ולכן להתייעץ עם מישהו חיצוני לנו יכול להיות לעזר רב.

כי מה הוא יכול לומר? הוא יכול להביא עוד זוית ראיה למה שהתרחש, ואולי יהיה זה בצורת פתרון שלא חשבנו עליו.

אלה יכולים להיות אנשי מקצוע, אבל לא רק. גם אנשים מהמשפחה, אשר אינם עובדים בעסק וניתן לסמוך על מידת האוביקטיביות שלהם.

 

רחוק מהלב

כשאנחנו צועקים, אנחנו גם מצהירים כי בנקודה הספציפית שאנו מתווכחים עליה, הלבבות שלנו רחוקים האחד מהשני, וזאת אפילו אם אנחנו יושבים מטר ממנו.

 

הצעקות הן לא כי אנחנו רחוקים פיסית, אלא רחוקים מנטלית, או רגשית, אחד מהשני.

 

מתוך היכרות רבת שנים, שמתי לב, כי עסקים משפחתיים לא מקיימים על בסיס קבוע ישיבות מקצועיות משותפות. זאת כמובן הכללה גסה כי זה גם תלוי בגודל העסק, אך עדיין, מעטים העסקים הקטנים - בינוניים שהכניסו ישיבות פעם בשבוע / שבועיים כחלק מהנוהג הכללי בעסק.

 

לעיתים מה שחסר הוא באמת הזדמנות מקצועית לדבר על הדברים, לדון בהם, כדי שבעיות לא יצטברו ויערמו לכדי פיצוץ ביחסים.

 

לפעמים מה שצריך זה כלי שגרתי שיכול לסייע לניהול העסק.

אסכם זאת בכמה מילים, כאשר אין שפה משותפת עם הבן שלך בעסק זה לא עילה לפיטורין אלא הזדמנות לבחון מה אפשר לעשות ולשפר כדי להביא זאת למצב טוב יותר.

 

בנוסף אולי תרצו לקרוא:

בנוסף אולי תרצו לקרוא:

הצטרפו לניוזלטר והתעדכנו בכל מה שקורה בעולם העסקים המשפחתיים

ד"ר חדוה יוסף

  ייעוץ לעסקים משפחתיים

054-9039990

  • Flipboard
  • LinkedIn - Black Circle
  • Facebook - Black Circle
  • Google+ - Black Circle
  • YouTube - Black Circle
  • Pinterest - Black Circle

 

    2010-2019 - Hedva Yosef