Photo by rawpixel on Unsplash

דף הבית  >  מרכז ידע  >  הורשה והמשכיות > מהן הסיבות

מהן הסיבות שבגללן קשה למייסד העסק להיפרד מהעסק המשפחתי?

לפני מספר שנים כתבתי מאמר שפורסם בכלכליסט שחילק את המייסדים של עסקים משפחתיים לשלוש דמויות עיקריות: אלה מהם בעלי מאפיינים של שולטים, של טכנאים ושל משתפים.

 

הוספתי באותו המאמר כי רוב המייסדים הם מהסוג הריכוזי, השולט, אחד כזה שאוהב שהכל יהיה תחת ידו.

פירסמתי את המאמר וקיבלתי המון תגובות.

זה היה מעניין כי התגובות הגיעו משני מקורות עיקריים:

או מילדים שהיה להם אבא כזה והם מכירים את זה מקרוב, או מסטודנטים באוניברסיטה לתואר שני שרצו להשתמש במידע כדי לאבחן התנהגות של מייסדים בעסקים ולמה דווקא אלו בונים עסקים.

המחקרים בתחום מראים כי רובם של המייסדים הם מסוג ה"שולטים", כאלו שרוצים להחזיק הכל קרוב לחזה ולהחליט בעצמם. הם רוצים להרגיש שליטה מלאה בעסק וכל התערבות בטריטוריה שלהם מערערת את המקום שלהם.

צלילה פנימה לטווח הגילאים מגלה לנו שמייסדים בטווח גילאים שבין 60-70 עובדים בעסק עם חלק מהילדים ואפילו מתחילים לחוש באוויר את הדיבור בהעברת העסק לדור ההמשך.

כשלעצמו, העברת העסק הוא נושא מורכב אשר לא רבים מעוניינים להיכנס אליו. רובם מעדיפים לדחות את הקץ ולא להתעסק בו, בין היתר, מכיוון שהוא מעורר הרבה פחדים, חששות, שאלות שעולות ועוסקות ב"מה יהיה איתי?" ו"מה אני שווה?" וזה מעבר לחששות לסיכון כלכלי אפשרי בהעברת העסק לידיים ש"הם לא אתה".

מה יכול להיות כל כך מפחיד?

כל אדם הוא עולם ומלואו וכבר למדתי שאין סיפורו של האחד דומה לשני, ובכל זאת יש כמה מאפיינים שניתן למצוא אצל המייסדים שקשה להם (וזה כמובן ברור ומובן) להעביר את העסק הלאה:

"הבייבי שלהם"

הם לגמרי מרגישים כי העסק הוא כמו עוד "ילד" שלהם והוא לא כל כך שונה מהילדים הביולוגים שלהם.

הם השקיעו בעסק את הנשמה, ומבחינתם, להעביר את העסק לידיהם של אחרים, גם אם זה למישהו מתוך המשפחה, מהווה במידה מסוימת סוג של סיכון על משהו שהוא – הם!. לזה מצטרפת לעיתים גם אמונה פנימית מאוד חזקה שהם לא באמת מאמינים שמישהו יכול לעשות את העבודה טוב כמוהם, או אפילו טוב יותר.

מקור של כח ועוצמה

עסק הוא מקור של כח ועוצמה, עם זה, אני חושבת, שאין להתווכח. יחד עם זאת, אצל חלקם, מסתתרת אמונה פנימית שאומרת: "אני שווה כי אני בעל העסק".

אנשי עסקים הם לא רק בעלי עוצמה בעסק אלא לעיתים גם במשפחה, כך שברגע שלוקחים מהם את עמדת העוצמה בעסק הם חוששים, ובצדק רב, לאבד את המקור של הכח במשפחה.

בפועל מה שיוצא הוא שהם בבת אחת יכולים פתאום לחוש חסרי מעמד, כמו נשמטה הקרקע מתחתם, וזה מפחיד.

נישואין

העסק הוא לעיתים מקום בריחה מצויין מנישואין לא טובים.

 

כשחיי הנישואין והשיתוף כבר לא משהו, אבל, מצד שני, לפרק בגיל מבוגר את הנישואין זה לא אפשרי מהרבה סיבות, הופך העסק למפלט לא רע.

 

הפרישה מהעסק מעלה מיד את החשש "איך אני מעביר את הזמן עם בת הזוג שלי אחרי שאפרוש?" והחשש העמוק יותר הוא "עד כמה תיפגע מערכת היחסים?".

 

די מזכיר סיטואציות דומות של פרישת אנשי הקבע אחרי שנים בצבא.

באם המצב הזוגי הוא כזה אזי ידאג בעל העסק להמשיך לבלות את זמנו כמה שיותר בעסק ולא בבית.

 

מצב כלכלי

עסק הוא קודם כל מקור פרנסה לאנשים שעובדים בו וכשהוא מרוויח אז הוא מקור פרנסה טוב.

 

כאשר נכנס הדור הבא ומתחילים לדון בהעברת העסק, קיימת סוגיה של מסוגלות, לא בטוח שהעסק מסוגל לפרנס גם את הדור הבא שנכנס וגם את הדור היוצא.

 

זאת אומרת, רצוי כי בנקודת הזמן שבו הדור הבא מעוניין להיכנס לעסק, לבחון בעיניים ריאליות האם העסק מסוגל לפרנס גם אותו?

פחד מוות

לעולם אל תזלזלו בכוחה של האמונה הפנימית שמפחידה אנשים גם אם לכם היא נראית אמונה טפלה.

מעט מאוד אנשים היו מעיזים לומר זאת בקול רם, אבל תופתעו לגלות כמה מייסדים חוששים שבתוך שנה של ויתור על העסק הם ימותו.

הפנטזיה המפחידה הזו בעצם אומרת: העסק שלהם הוא החיים שלהם אבל אדם ללא מטרות וללא אתגרים יכול להתפוגג ולמות.

אני עדיין זוכרת דוגמא שקשורה לפחד מוות בהיבט מעט שונה. קראתי על מנכ"לית שלקחה את המושכות על העסק כשבעלה נפטר, אבל עשר שנים מאוחר יותר, כאשר שניים מילדיה היו יכולים בקלות לקחת את המושכות מידיה, היא הרגישה כי הויתור על העסק הוא כמו לאבד את בעלה שוב.

מה יועצי הגיל השלישי בדרך כלל ממליצים?

יועצים, אשר מומחים לגיל השלישי, ורוצים לעזור, ימליצו בדרך כלל על התנדבות, או "סוף סוף להגשים תחביב שמילדות רצית להגשים ולא הגשמת" או גם "להשקיע ביחסים ולהינות יותר עם בת הזוג והנכדים".

 

השאלה האם זה מתאים למי שהיה מייסד ויזם כל חייו? לא בהכרח.

 

מניסיון שלי למדתי שאנשים לא משנים את ההרגלים שלהם ברגע, מי שהיה יזם כל חייו לא יקום יום אחד בבוקר וישב בבית קפה, זה לא הוא, הוא יושב בבתי קפה בערב, או לפגישה עסקית, לא כהגדרת תעסוקה. ולכן ההתאמה היא ספציפית, לפי אופיו של האדם.

מהן האפשרויות המוצעות?

מעורבות חלקית

לא לוותר על הבעלות על העסק באופן מלא, אלא חלקי. להיות פחות מעורב בניהול היומיומי ויותר בהטווית קווים אסטרטגים לעסק.

 

זו בעצם מעורבות דרך הבעלות על החברה.

 

מעורבות בבעלות יכולה גם להיות הדרגתית, כך שבשלב כלשהו, שלב בו מרגישים כי העסק עבר לידיים בטוחות, ניתן יהיה לעזוב את העסק ולעבור לעיסוק חדש.

יועץ ודירקטור 

קצת דומה להמלצה לעיל אבל מעט יותר מוגדרת.

 

תפקידים אלו הם עבור מי שרואה עצמו פורש מהעסק אבל רוצה לעשות זאת בצורה הדרגתית.

 

התפקידים הללו יכולים לאפשר להם להיות מעורבים בעסק אבל לא באופן פעיל ויומיומי, להשפיע גם על הניהול וגם לקבל משכורת עבור פעילותם.

פרויקט חדש

זו אפשרות נוספת מתוך דוגמא שאני מכירה באופן אישי. מדובר ביזם בנשמה ואופטימי מאוד, שהקים עסק מצליח באמצע שנות השלושים של חייו. העסק פרח והצליח ובגיל 65 פשוט נמאס לו לעסוק בזה והוא החליט להעביר את העסק לבתו השניה. מכיוון שמדובר באיש רב פעלים, הוא הקים שוב עסק נוסף, אחר, אלא שהפעם הוא הקים אותו עם עוד ארבעה שותפים. היום הוא כבר בן 90 (עד 120) ודי פעיל בעסק החדש שהקים בגיל פנסיה.

הצלחה מקורה בתכנון, גם פרישה מוצלחת או פרישה חלקית מוצלחת מקורה בתכנון. אין מה לעשות, חלק מהחיים אלו דברים שמגיעים ואנו צריכים להגיב אליהם אבל חלק הוא בהחלט תכנון רב שנים, ופרישת מייסד מעסק משפחתי הוא אחד מהם. בהצלחה!

בנוסף אולי תרצו לקרוא:

הצטרפו לניוזלטר והתעדכנו בכל מה שקורה בעולם העסקים המשפחתיים

ד"ר חדוה יוסף

  ייעוץ לעסקים משפחתיים

054-9039990

  • Flipboard
  • LinkedIn - Black Circle
  • Facebook - Black Circle
  • Google+ - Black Circle
  • YouTube - Black Circle
  • Pinterest - Black Circle

 

    2010-2019 - Hedva Yosef